סיפורים אישיים

ברית מילה סודית, בלב אזור עוין

הוא מל יהודי בן 60 שהשתכנע לעשות זאת לאחר שיחה עם מוסלמי, טס לטורקיה בעיצומו של מבצע עופרת יצוקה והיה שותף לסיפורי גיור מופלאים. הרב קרמר, יו"ר ארגון "ברית אבות", בשיחה מרתקת על מאות בריתות לא שגרתיות שזכה לערוך

ל. פוטש | ג' אדר א' התשע"ד | 03.02.14 | 12:45

את הרב אהרן יוסף קרמר, יו"ר ארגון "ברית אבות" ואב לשמונה, קשה לתפוס כשהוא אינו עורך ברית או נמצא בדרך אליה. הוא החל את דרכו בתחום לפני 16 שנים, כאשר החל לעבוד כמוהל מן השורה. במקביל שימש כמלמד במכון לציון ברינה בביתר עלית – בית ספר לעולים ממדינות חבר העמים. חלק גדול מן התלמידים שלימד לא נימולו מעולם.

"פניתי אל הרב ירון עמית, יהודי יקר שערך בריתות למבוגרים במזרח ירושלים. כך נוצר בינינו קשר הדוק", מספר הרב קרמר. "בהמלצתו פניתי אל דר יעקב צצקיס – רופא אורולוג שערך בריתות רבות ברוסיה הקומוניסטית, תחת אפם של הרוסים. הוא הסווה את הבריתות שביצע תחת מסכה של הליכים רפואיים. כך למדתי את אופני המילה למבוגרים".

האם קיים חוק כלשהו לגבי בריתות למבוגרים?

"בהחלט. משרד הבריאות בישראל קבע, שברית מילה למבוגרים תתבצע אך ורק בחדרי ניתוח. החוק הזה מקשה מאד על אזרח שמעוניין להיכנס לברית. צריך שהדבר יתבצע על פי כל כללי ההלכה, ונדרש שיתוף פעולה בין בית החולים למוהל ירא שמים. כך למעשה נולד הרעיון של ארגון ברית אבות. לפני עשור, בשנת תשס"ד זכינו לפתיחה הרשמית של הארגון. זה היה פרי שיתוף פעולה ביני לבין המוהל הרב חיים יעקב קליין שיחי מירושלים. יחד הצלחנו להגיע להסכם עם המרכז הכירורגי בבית החולים הירושלמי הזכור לטוב, משגב לדך. התהליך היה כזה: יהודי שהיה מעוניין בברית, התקשר אלינו. ראשית כל היה עליו לעבור בירור יהדות. לא אחת פנה אלינו אדם שעבר גיור, ושירת בצבא, ולמה לא מגיעה לו ברית כמו לכולם? בירור קצר העלה שאין לו אפילו סבתא יהודייה.

"אחרי שמתקבל אישור יהדות מהגורמים הרלוונטיים ברבנות הראשית, אנו מתכננים את הברית בהקדם האפשרי. הברית עצמה מתרחשת בחדר ניתוח. ומיד לאחריה, יוצאים בריקוד של שמחה ובסעודת מצווה. בניגוד לברית סטנדרטית בה הנימול בן שמונה ימים, כאן יושב הנימול יחד עם כולם בסעודת המצווה, ומתוודע ליהדות, לרוב אף לראשונה, מקרוב. זכינו לקיים מאות בריתות בבית החולים משגב לדך, עד שהוא סגר את שעריו. ומאז אנו נודדים מבית חולים אחד למשנהו".

בריתות במקומות הנידחים ביותר בעולם

"אנו מסתובבים במקומות הנידחים ביותר, ומגיעים אל יהודים שעברו מזמן את גיל הינקות ועדיין לא עברו ברית מילה. יום אחד – כל אחד וסיפורו המופלא בדבר הגעתו אל האנשים הנכונים – הם זוכים לחסות בצל כנפי השכינה. אחרי שהם זוכים לברית מילה כדת וכדין, הם מעוניינים גם לייהד את שמם. כל היהודים שזוכים לעבור ברית מילה מרגישים אחר כך יהודים יותר, ואף אומרים זאת בהתלהבות: אני מרגיש כל כך קרוב לאלוקים! ואלו יהודים שאינם מכירים צורתו של בית כנסת, אבל יהודים הם, והניצוץ היהודי חי וקיים ומתלקח בתוכם".

וכאן עובר הרב קרמר לשתף אותנו בסיפורים על הניצוץ היהודי, עימם נפגש בבריתות שערך בארץ ובעולם. "יהודי מרוסיה הקומוניסטית, בן 52, זכה זה עתה להיכנס בבריתו של אברהם אבינו. באמצע הברית אמרתי לו: זו עת רצון גדולה, תתפלל. עצם היהודי את עיניו ואמר כמו לעצמו: מה, אני אתפלל? אחרי רגע של מחשבה התנועע בדביקות ואמר בקולו המחוספס: ברוך אתה השם, אלוקינו מלך העולם, אני אוהב אותך!. הסיפור הזה הוא סיפור אחד מיני עשרות רבות שאני נפגש איתם עם בסיס יומיומי".

"לך לך מארצך… אל המקום אשר אראך" – את בת הקול הזו שומע הרב קרמר לעתים קרובות. קריאה שגורמת לו לארוז מזוודה ולנדוד. "לעתים אני נקרא אל מקומות שונים בארץ או בעולם בהתראות קצרות, כאשר ברקע עומד האיום שאם אתמהמה, בעל הברית עוד עלול להתחרט.

"שלוש לילות לפני ראש השנה, התקשר אלי יהודי בעל תשובה שהתגורר באודסה, אשר אביו טרם נכנס בבריתו של אברהם אבינו. הוא שכנע אותו לעשות זאת. האב השתכנע ולא בקלות, אבל אמר – אם מחר מגיע לכאן מוהל, טוב ויפה. אבל רק מחר, אחרת אני מתחרט! לקחתי את הציוד ונסעתי בטיסה הקרובה. למחרת נערכה ברית. מיד לאחר מכן לקח האב את כל ספרי הגויים שמלאו את הבית. ערם אותם בחצר, הביא פחמים וגפרורים והבעיר אש גדולה. האש אכלה את האותיות הזרות והיהודי החדש קרן מאושר. לא מתאים שיהיו ליהודי ספרי גויים!, אמר בתמימות מתוקה של יהודי בן שבעים שנולד מחדש".

אחד האיראנים שאל: "האם יש כאן יהודים"?

"את הברית בטורקיה בעיצומה של מבצע עופרת יצוקה, לא אשכח לעולם. הוזמנתי לברית מילה בתוככי אזור מתח – אנטליה שבטורקיה. התינוק היה כבר בן חודש ימים. ההורים חששו להכניסו בברית. היה להם בן דוד שמשמש כרב בתל אביב ובן הדוד הזה שכנע אותם ואמר להם שהשיג עבורם מוהל טוב. פניתי אל הרב שלי בשאלה אם אוכל לצאת למסע הזה בימים המסוכנים האלה. שאל הרב: האם אתה פוחד?. אמרתי לו למען האמת, אינני פוחד. אמר לי סע לשלום. זה היה ליל חנוכה השישי. כאשר הגעתי לשדה התעופה התקשרתי לרב של איסטנבול ושאלתיו אם אפשר להסתובב במקום כיהודי. הוא ענה שאשתדל להסתיר את זהותי, והוסיף שלדעתו אין יהודים באנטליה. אחרי חצות הגעתי לשדה התעופה באיסטנבול, נרתיק הטלית והתפילין תחת בית שחיי ואת הזקן היהודי שלי אין לי היכן להחביא… בדיוק נחת שם מטוס של איראנים. מאוחר יותר סיפר לי יהודי מקומי, ששמע את אחד האיראנים שואל בהביטו אלי: האם יש כאן יהודים?

"באמצע הלילה הגעתי לאנטליה. הברית התקיימה למחרת בצהרי היום, כאשר תריסי הבית מוגפים היטב. מבין כל היהודים ששהו באותה עת בעיר, בסך הכל שבעה אנשים נכחו במעמד. אחרי המעמד המרגש נשארתי שם בבית עד רדת החשכה, ואחר כך הדלקנו כולנו נרות חנוכה על השולחן בסלון, כאשר תריסי הבית עדיין מוגפים. שרנו מעוז צור ישועתי במגוון היגויים והברות. הרגשתי שאני נשאב אחורה בזמן, למנהרות היהודים הבורחים מן היוונים ומקיימים ברית מילה בתוך ים של ניכור. אלו היו נרות חנוכה שלא אשכח לעולם".

הברית שסגרה מעגל

"זכיתי להיות עד לסיפור שנמשך במשך שש שנים, ולחזות במו עיני במעגל יהודי שנסגר. יהודי שנולד במרוקו, ואביו עבד בשגרירות צרפת. בהיות הבן בן עשרים ושתיים ימים נפטר האב ממחלה קשה, ולפני פטירתו הוא השאיר צוואה: שלא למול את הרך הנולד בשום אופן. חלפו השנים, אותו ילד גדל כמו גוי, ומקיים בגופו את צוואת אביו… כשהגיע לגיל שישים, רצה לראות את ארץ ישראל לכבוד יום ההולדת.

"הוא הגיע ארצה, עבר בשכונת שערי חסד. נקלע לבית כנסת, שם מסר רב אחד הרצאה תורנית בשפה הצרפתית. נכנס פנימה. איכשהו סיפר לרב שהוא בן שישים שנה ומעולם לא עשה ברית מילה. אמר לו הרב: מה הבעיה? יש ארגון בשם ברית אבות, עם מוהלים מצוינים, הם מתמחים בבריתות לכל גיל. תפנה אליהם ותעשה ברית. היהודי התעקש שאינו רוצה. שלח אותו הרב אליי, לפגישה בבית חולים, שם ישבנו ושוחחנו במשך כשעה וחצי. הסברתי לו שאנחנו העם הנבחר, שהברית הינה חותמת ואות של שייכות לעם היהודי.

"הוא ענה לי בהתרסה: הנוצרים אומרים שהם העם הנבחר, המוסלמים אומרים שהם העם הנבחר, המצרים אומרים שהם העם הנבחר. למה לי להאמין לך שדווקא היהודים הם העם הנבחר? בנוסף טען שאינו רוצה להיות מובדל משאר העמים. יש לו אשה גויה-מוסלמית, והוא לא רוצה להיפרד ממנה. הסברתי לו, הוכחתי לו, שכנעתי אותו. כלום לא נכנס לאוזניו. לבסוף אמרתי לו את משפט המחץ שלי, שאין יהודי שלא מתקפל למולו: אני יהודי, אתה יהודי. כדי לקיים מצווה אני זקוק לך. תעזור לי לקיים מצווה!. זו בקשה שמניסיוני פותחת לבבות הכי נעולים. גם את הלב שלו היא פתחה.

"הוא הנהן ואמר בסדר. אני מוכן לחשוב על זה לילה. למחרת בשעה תשע בבוקר התקשר אלי ואמר שכן, הוא מוכן לבוא לעשות ברית. הזמנתי אותו לבית החולים לשעה אחת עשרה בבוקר. בשעה היעודה המתנתי לו והוא לא הופיע. יצאתי החוצה וראיתי אותו משוחח עם מנקה רחובות ערבי. על מה דיברתם? שאלתי אותו בסקרנות. אמרתי לערבי הזה שאני הולך לעשות ברית. תגובתו עניינה אותי. הערבי הנהן ואמר: מצוין, ברית זה דבר טוב! זה הרגיע אותי, כי לא רציתי להיות נבדל מהערבים. אם לערבים זה טוב, גם לי זה טוב.

"הוא נכנס לחדר הניתוח. ניסיתי לשמח אותו. שאלתי אותו איזה שם יהודי הוא יבחר לעצמו. אני רוצה את השם שלך, אהרן יוסף, הוא אמר. אני רוצה לזכור כל החיים את המוהל ששכנע אותי לעשות ברית מילה. וייקרא שמו בישראל אהרן יוסף…

"ובזה לא תם הסיפור. למחרת הוא הגיע לבית החולים לביקורת. אחר כך לקחתי אותו לתפילת מנחה בשטיבלך של זכרון משה. הוא ישב בצד והסתכל. בגמר התפילה דפקתי על הבמה והכרזתי: רבותי, היהודי הזה עשה אתמול ברית מילה. בואו נצא בריקוד! ויצאנו בריקוד של מצווה. אחר כך הסתובבתי איתו ארבע שעות בשכונות החרדיות בירושלים. הראיתי לו בתי כנסת במאה שערים, גאולה, שוק מחנה יהודה. שבוע אחר כך לקחתי אותו לראות בריתות לגילאים שונים בבית החולים.

"שלושה שבועות לאחר מכן, טרם חזרתו לצרפת, הוא הגיע להיפרד ממני. אני רוצה להגיד לך שהברית שינתה לי משהו בראש, אמר בהתרגשות. בערב ראש השנה קבלתי ממנו טלפון בברכת שנה טובה. הוא ספר לי בהתלהבות שעזב את האשה הערבייה שלו והתחיל להניח תפילין לפעמים ולשמור קצת שבת. שוב אמר שהברית פתחה לו את הלב. שנה לאחר מכן הגיע שוב לארץ ישראל. הוא איבד את מספר הטלפון שלי ופנה לבית החולים להשיגו והזמין אותי למקום שהתאכסן בו. על השולחן היו חמישה חומשי תורה מתוכם למד, ומילים קשות תרגם לצרפתית. הוא סיפר לי שמניח תפילין מדי יום, ואומר בכל יום קדיש על אמו שנפטרה בינתיים.

"בפסח האחרון הוא הגיע שוב לארץ ואמר לי: הרב קרמר, אני כבר בן שש שנים. עוד שבע שנים יש לי בר מצווה! אחר כך הוא גילה לי בסוד מאושר, שהבת שלו בתהליכי גיור. הסתכלתי על היהודי הזה שזקנו הלבן עולה על פי מידותיו, ודמעות נקשרו לי בעיניים. לא היה שום קשר בינו לבין האיש המגודל שזכיתי למול לפני שש שנים".