מי הנימול הראשון שעבר ברית מילה? ומה היה במשך ההיסטוריה עם מצוות ברית המילה? מעשים שהיו!

מצוות ברית מילה היא אחת המצוות הנשמרות ביותר בעם ישראל בכל דור ודור.

גם בימים קשים ותחת איומי מוות ורדיפות קשות ואכזריות, מלו היהודים את ילדיהם.

לא זאת בלבד אלא שעם ישראל עושה זאת בשמחה רבה מאוד, עם משתה סעודה בבשר ויין. שנאמר "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב", וזאת בזכות מסירות נפשו המיוחדת של אבי עם ישראל אברהם אבינו ע"ה.

הראשון שעבר ברית מילה

האדם הראשון בעולם שעבר ברית מילה היה אברהם אבינו ע"ה זיע"א, והוא עשה זאת על פי בקשה מפורשת של האלוקים.

אברהם אבינו ע"ה היה בן 99 שנה כאשר אלוקים התגלה אליו ואמר לו למול את עצמו ואת כל בניו ועבדיו והקרובים אליו, התורה מספרת כיצד אברהם מילא את ציוויו של האלוקים באותו יום בלי לחכות רגע אחד, וביום הולדתו ה-99 מל אברהם אבינו ע"ה את עצמו, את בנו ישמעאל ואת כל עבדיו.

לאחר זמן קצר נולד לו בן נוסף, יצחק אבינו ע"ה, וזכה יצחק להיות התינוק הראשון בעולם שנימול בגיל שמונה ימים, וביום זה עשה אברהם אבינו ע"ה משתה גדול, שמחה גדולה היה בבית אברהם אבינו שהרי הקב"ה אמר לו שביצחק יקרא לך זרע, וילד זה נולד לאברהם אבינו ושרה אמינו בגיל זקנותם לאחר שנים רבות של ציפייה, וכהבטחת בורא עולם שהמשכיות עם ישראל תמשיך ממנו, וכך מל יצחק אבינו את בנו יעקב אבינו ויעקב אבינו מל את כל בניו ודאג שגם הנכדים ויוצאי חלציו יהיו נימולים.

ידוע גם המעשה עם בניו של יעקב אבינו ע"ה, שחמור בן שכם לקח בכח את דינה ורצה אותה לאישה, אך צער גדול היה בבית יעקב שלקחו את דינה ביתו של יעקב אבינו בכח וברשעות, ולכן במרמה ובחכמה גדולה שמעון ולוי אמרו לחמור ואל שכם בנו שימולו עצמם ואת כל בניו ואת כל תושבי עירם ובכך יתנו להם את בנותיהם לנשים, וכך מלו שכם וחמור ובני עירם את עצמם ולאחר מכן שמעון ולוי לבד ביום השלישי למילה הרגו בחרב את כולם וכך הצלו את דינה אחותם ואת משפחתו של יעקב אבינו ע"ה.

ברית המילה בראשיתה

לא רק שצאצאיו של אברהם קיימו את הציווי האלוקי ומלו את ילדיהם בגיל שמונה ימים, יוסף הצדיק, בנו של יעקב אבינו ע"ה ונינו של אברהם אבינו ע"ה, אף הפיץ את ברית המילה בקרב המצריים.

המדרש מספר שכאשר החל לשרור רעב במצרים, יוסף הצדיק התנה את חלוקת המזון בקיום ברית המילה.

אולם לאחר שיוסף ואחיו נפטרו (12 השבטים), בני-ישראל נטמעו בקרב תושבי המקום, והיו עובדים בפרך קשה וע"כ נטשו את המסורת והפסיקו למול את ילדיהם היה זה לפני מתן תורה, (רק שבט לוי, שהיה נאמן למסורת גם בשנות הגלות הקשות במצרים, המשיכו את המורשת ומלו את ילדיהם).

בשנה בה עם ישראל יצאו ממצרים ציווה האלוקים על משה רבינו לשוב ולמול את כולם,.

המדרש מספר דבר מענין, במכת בכורות הקב"ה ציווה את עם ישראל לשחוט את קורבן הפסח (כבש), אבל התנאי היה 'שכל ערל לא יאכל מקורבן הפסח' המדרש אומר עד כדי כך שעם ישראל שחט את קורבן הפסח והיו צולים את הבשר על האש וישר עושים ברית מילה והיה מתערבב דם קורבן הפסח עם דם המילה, ועל זה אנו אומרים בברית המילה, "ואומר לך בדמיך חי" "ואומר לך בדמיך חי" על שני דמים דם המילה ודם קורבן הפסח.

לאחר מתן תורה הפכה מצוות ברית מילה לחלק מתרי"ג המצוות. אמנם בעת ברית המילה אנו מברכים את בורא העולם שציוונו "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו", אך הרמב"ם מבהיר כי "אין אנו מלין מפני שאברהם אבינו עליו השלום מל עצמו ואנשי ביתו אלא מפני שהקדוש ברוך הוא ציווה אותנו על ידי משה רבינו שנמול עצמנו כמו שמל אברהם אבינו עליו השלום."

 

תנאי כניסת עם ישראל לארץ ישראל

כשעם ישראל נכנס לארצו הקב"ה ישר ציווה את יהושע בן נון למול את בני ישראל כי זה תנאי ראשון לאחוזת עולם לשכון ולגור ולקבל את ארץ ישראל, שנאמר "בָּעֵת הַהִיא אָמַר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית: וַיַּעַשׂ לוֹ יְהוֹשֻׁעַ חַרְבוֹת צֻרִים וַיָּמָל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת: וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר מָל יְהוֹשֻׁעַ: כָּל הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם הַזְּכָרִים כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מֵתוּ בַמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם: כִּי מֻלִים הָיוּ כָּל הָעָם הַיֹּצְאִים וְכָל הָעָם הַיִּלֹּדִים בַּמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם לֹא מָלוּ: כִּי אַרְבָּעִים שָׁנָה הָלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַד תֹּם כָּל הַגּוֹי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים מִמִּצְרַיִם אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה' אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לָהֶם לְבִלְתִּי הַרְאוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבוֹתָם לָתֶת לָנוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: וְאֶת בְּנֵיהֶם הֵקִים תַּחְתָּם אֹתָם מָל יְהוֹשֻׁעַ כִּי עֲרֵלִים הָיוּ כִּי לֹא מָלוּ אוֹתָם בַּדָּרֶךְ: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כָל הַגּוֹי לְהִמּוֹל וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם בַּמַּחֲנֶה עַד חֲיוֹתָם: וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ הַיּוֹם גַּלּוֹתִי אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם מֵעֲלֵיכֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא גִּלְגָּל עַד הַיּוֹם הַזֶּה"

במשך ההיסטוריה

במשך הדורות נגזרו גזירות שונות על היהודים, בהם איסור לקיים מצוות ברית מילה. למרות שברית מילה היא לא משלושת המצוות עליהן נאמר "ייהרג ואל יעבור," אבות ואימהות מסרו את נפשם כדי שיוכלו לקיים מצווה חשובה זו.

בימי החשמונאים מנס חנוכה שרו של אנטיוכוס גזר גזירות חמורות על עם ישראל שמירת שבת, קידוש, ראש חדש, אחת הגזירות הקשות היה האיסור למול את התינוקות. מאוחר יותר, כאשר הרומאים שלטו בארץ ישראל, גם הם החמירו והטילו עונש מוות על מי שיעז למול את בנו.

מעשה שהיה

מעשה היה באישה צדקת אחת מבני הלוים אשר מלה את בנה לשמונה ימים בתופים ומחולות, וביודעה כי היוונים מתקרבים להורגם, עלתה על חומת ירושלים ובנה חתן דמים מהול בידה, ותען ותאמר לפני ה': "כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך לא נסוג אחור לבנו", והשליכה עצמה יחד עם בנה מעל החומה וימותו שניהם, וכמוה עשו רבים מבני ישראל ולא הפרו את ברית אבותם ואת קדוש ישראל יעריצו. (מגילת אנטיוכוס עפ"י אוצר המדרשים).

אחד מרבני אותה התקופה, רבי נתן, תיאר את מאורעות אותם הימים במילים נרגשות:

"[נאמר בפסוק] לאוהבי ולשומרי מצוותי, אלו ישראל שהם יושבין בארץ ישראל ונותנים [מוסרים] נפשם על המצוות.

"מה לך יוצא ל[ה]יהרג? על שמלתי את בני.

"מה לך יוצא ל[ה]ישרף? על שקראתי בתורה.

"מה לך יוצא ל[ה]יצלב? על שאכלתי המצה."

העובדה שהיהודים סיכנו את חייהם על מצווה זו גרמה לכך שעד היום מצוות ברית מילה מקובלת ונפוצה כמעט בכל עם ישראל. בלשונו של התלמוד : "כל מצוה שמסרו ישראל עצמן עליה למיתה בשעת השמד כגון עבודת כוכבים ומילה, עדיין היא מוחזקת בידם."

מעשה שהיה בתקופת מלכות רומי

מעשה היה בתקופת מלכות רומי, שהיה קיסר אחד שהחליט להשמיד את כל היהודים שהיו תחת מלכותו, אחד מיועציו של אותו הקיסר, ושמו קטיעה בר שלום, ייעץ לקיסר שלא ראוי לו להשמידם וגם הסביר לו מדוע אין כדאי לו לעשות כן הקיסר קיבל את דבריו והשתכנע מהסבריו, ולבסוף אף החליט שלא לבצע את זממו, אך לצערו של קטיעה בר שלום, חוק הוא שכל המנצח את המלך בדברים, בושה היא למלך, ולכן מוציאים אותו להורג, כאשר היו עבדי המלך אוחזים בקטיעה בר שלום ומוליכים אותו לקראת ההוצאה להורג, אמרה לו שרה רומית אחת לקטיעה- אוי לך שהואיל והנך נהרג בגלל ישראל, שלא מלת את עצמך ליטול עימהם חלק לעולם הבא, שמע קטיעה בר שלום את דבריה ונפל על ראש ערלתו ומל את עצמו ואמר מעתה חלקי עם ישראל לעולם הבא יצתה בת קול ואמרה, "קטיעה בר שלום מזומן לחיי העולם הבא" בכה רבי ואמר, יש קונה עולמו בשעה אחת, ויש קונה עולמו בכמה שנים (עבודה זרה דף י':)

מעשה בתקופת התופת הנוראה באירופה

בתקופת התופת הנוראה באירופה, הייתה אישה יהודיה מיוחדת וצדיקה, היה זה במחנה הריכוז שבאה עם בנה הפעוט לפני האדמו"ר הקדוש מבלאז'וב, שהיה עסוק בניסור עצים בעבודת פרך ע"י הנאצים ימכ"ש, בזמן הזה נקבע ע"י הצוררים ימ"ש שתוך מספר שעות ירצחו אלפי תינוקות מבני יומם על גיל שבועות מספר, קול זעקת התינוקת שהשלכו לכבשן התערב בזעקת אמותיהם ועלה עד לשמים, אך הרשעים הארורים המשיכו במלאכתם באדישות ובלעג מר,  לפתע באותו עת בקשה מהאדמו"ר אותה אישה סכין, הבין האדמו"ר כי מן הסתם רוצה האישה לאבד עצמה לדעת יחד עם בנה הרך, האדמו"ר החל לדבר על ליבה ואמר לה שאם באמת חלילה נגזרה הגזרה, הרי שעל כולנו להישרף בכבשן האש ולקבל דין שמים באהבה, ואסור לנו לחבול בעצמינו חלילה וחס, חייל נאצי ימכש"ו ששמע את קול האדמו"ר, פנה אליו בגסות ואחז בגרונו של הצדיק ושאל 'מה אמרת לאשה?!, ענה האדמו"ר ואמר לו שהאשה ביקשה ממנו סכין וסירבתי לתת לה כיוון שממילא אתם תשליכו אותנו לאש, הנאצי שאל את האשה האם בקשת סכין? ומשענתה שכך ביקשה מיהר בשמחה הנאצי הרשע להוציא סכינו הצבאי, סכין חד מאוד ונתן לאותה אישה, כשהוא ממתין לראות ב"מחזה" של אם יהודיה הרוצחת את עצמה ואת בנה הפעוט. אך להפתעת הכל, הניחה האישה את ילדה על הארץ, התירה את חיתוליו, ובירכה בקול: ' ברוך אתה ה' אלוקינו מלך אשר קדשנו במצוותיו וצונו על המילה'. וחתכה את ערלת בנה ובכך זכתה לקדש שם שמים ברבים, הנאצי ימ"ש עמד בעינים פעורות ושאל אותה לפשר מעשיה?, ענתה האישה: היום בני בן שמונת ימים, והתורה מצווה לקיים בו מצות ברית המילה, בעוד זמן קצר בוודאי תרצחו גם אותנו, ורציתי לקיים את המצווה כל עוד רוחו בו, שימות יהודי שלם".

לאחר מספר שעות, הוצאה האם עם תינוקה, יחד עם אלפי אמהות ותינוקות, אל הכבשנים. זיע"א ת.נ.צ.ב.ה.

מעשה זה נהג לספר האדמו"ר כאשר היה מכובד בסנדקאות בברית מילה, וכשעיניו זולגות דמעות, היה נושא דברי התעוררות על מוסר השכל שיש להפיק מעצם גבורת הנפש של אישה צדיקה זו.

מסיפורים קצרים אלו נלמד על תעצומות הנפש הקימות אצל עם ישראל, על מסירות נפש, של אבות קדושים ואימהות קדושות למען קיום מצוות המילה בכל דור ודור.

מסירות הנפש של מצוות ברית המילה לא פסקה מישראל מזמן אברהם אבינו ע"ה ועד ימינו אנו, כי מצווה זאת חשובה מאוד,

ועליה נאמר "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב"

"אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי"

"אשרי תבחר ותקרב ישכון חצרך נשבעה בטוב ביתך קידוש היכלך"

לעוד שאלות נבחרות: