בבנייה

למה עושים ברית מילה? ומה חשיבותה?

נאמר בתורתינו הקדושה פרשת בראשית פרק יז'.

{ט} וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל-אַבְרָהָ֔ם וְאַתָּ֖ה אֶת-בְּרִיתִ֣י תִשְׁמֹ֑ר אַתָּ֛ה וְזַרְעֲךָ֥ אַֽחֲרֶ֖יךָ לְדֹֽרֹתָֽם: {י} זֹ֣את בְּרִיתִ֞י אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְר֗וּ בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ אַֽחֲרֶ֑יךָ הִמּ֥וֹל לָכֶ֖ם כָּל-זָכָֽר: {יא} וּנְמַלְתֶּ֕ם אֵ֖ת בְּשַׂ֣ר עָרְלַתְכֶ֑ם וְהָיָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵֽינֵיכֶֽם: {יב} וּבֶן-שְׁמֹנַ֣ת יָמִ֗ים יִמּ֥וֹל לָכֶ֛ם כָּל-זָכָ֖ר לְדֹרֹֽתֵיכֶ֑ם יְלִ֣יד בָּ֔יִת וּמִקְנַת-כֶּ֨סֶף֙ מִכֹּ֣ל בֶּן-נֵכָ֔ר אֲשֶׁ֛ר לֹ֥א מִזַּרְעֲךָ֖ הֽוּא: {יג} הִמּ֧וֹל | יִמּ֛וֹל יְלִ֥יד בֵּֽיתְךָ֖ וּמִקְנַ֣ת כַּסְפֶּ֑ךָ וְהָֽיְתָ֧ה בְרִיתִ֛י בִּבְשַׂרְכֶ֖ם לִבְרִ֥ית עוֹלָֽם: {יד} וְעָרֵ֣ל | זָכָ֗ר אֲשֶׁ֤ר לֹֽא-יִמּוֹל֙ אֶת-בְּשַׂ֣ר עָרְלָת֔וֹ וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵֽעַמֶּ֑יהָ אֶת-בְּרִיתִ֖י הֵפַֽר:

הקב"ה ציווה את אברהם אבינו ע"ה למול את עצמו וגם את בניו לדורי דורות ואפילו כל מי שאברהם אבינו גייר בזמנו גם עבדים כולם נימולו ביום אחד, אברהם אבינו ע"ה שמח במצווה זאת ועשה אותה מידית כציווי הבורא כמו שנאמר {כג} וַיִּקַּ֨ח אַבְרָהָ֜ם אֶת-יִשְׁמָעֵ֣אל בְּנ֗וֹ וְאֵ֨ת כָּל-יְלִידֵ֤י בֵיתוֹ֙ וְאֵת֙ כָּל-מִקְנַ֣ת כַּסְפּ֔וֹ כָּל-זָכָ֕ר בְּאַנְשֵׁ֖י בֵּ֣ית אַבְרָהָ֑ם וַיָּ֜מָל אֶת-בְּשַׂ֣ר עָרְלָתָ֗ם בְּעֶ֨צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אִתּ֖וֹ אֱלֹהִֽים: {כד} וְאַ֨בְרָהָ֔ם בֶּן-תִּשְׁעִ֥ים וָתֵ֖שַׁע שָׁנָ֑ה בְּהִמֹּל֖וֹ בְּשַׂ֥ר עָרְלָתֽוֹ: {כו} בְּעֶ֨צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה נִמּ֖וֹל אַבְרָהָ֑ם וְיִשְׁמָעֵ֖אל בְּנֽוֹ: {כז} וְכָל-אַנְשֵׁ֤י בֵיתוֹ֙ יְלִ֣יד בָּ֔יִת וּמִקְנַת-כֶּ֖סֶף מֵאֵ֣ת בֶּן-נֵכָ֑ר נִמֹּ֖לוּ אִתּֽוֹ:

אנחנו לומדים מפסוקים אלו ציווי עשה מהתורה מדאוריתא למול כל זכר ומצווה זו כזאת חשובה שקדמה למתן תורה והתחילה ישר מראש עם ישראל אב האומה מאברהם אבינו ע"ה עד עצם היום הזה ועד בכלל.

ומצווה זאת נכרתו עליה יג' בריתות (זאת אומרת שיג' פעמים מוזכר ברית בתורה) כמנין יג' מידות של רחמים.

חשובה מצווה זו כהגנה על עם ישראל ובזכותה נכרתה לנו ברית על נתינת הארץ כמו שכתוב בראשית פרק יז פסוק ז: וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם–לִבְרִית עוֹלָם:  לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים, וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ.  ח: וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֵת כָּל-אֶרֶץ כְּנַעַן, לַאֲחֻזַּת, עוֹלָם; וְהָיִיתִי לָהֶם, לֵאלֹהִים.

וזה הסיבה שעם ישראל כשנכנס לארצו הקב"ה ישר ציווה את יהושע בן נון למול את בני ישראל כי זה תנאי ראשון לאחזת עולם לשכון ולגור ולקבל את ארץ ישראל, שנאמר "בָּעֵת הַהִיא אָמַר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית: וַיַּעַשׂ לוֹ יְהוֹשֻׁעַ חַרְבוֹת צֻרִים וַיָּמָל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת: וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר מָל יְהוֹשֻׁעַ: כָּל הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם הַזְּכָרִים כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מֵתוּ בַמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם: כִּי מֻלִים הָיוּ כָּל הָעָם הַיֹּצְאִים וְכָל הָעָם הַיִּלֹּדִים בַּמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם לֹא מָלוּ: כִּי אַרְבָּעִים שָׁנָה הָלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַד תֹּם כָּל הַגּוֹי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים מִמִּצְרַיִם אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה' אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לָהֶם לְבִלְתִּי הַרְאוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבוֹתָם לָתֶת לָנוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: וְאֶת בְּנֵיהֶם הֵקִים תַּחְתָּם אֹתָם מָל יְהוֹשֻׁעַ כִּי עֲרֵלִים הָיוּ כִּי לֹא מָלוּ אוֹתָם בַּדָּרֶךְ:וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כָל הַגּוֹי לְהִמּוֹל וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם בַּמַּחֲנֶה עַד חֲיוֹתָם: וַיֹּאמֶר ה'אֶל יְהוֹשֻׁעַ הַיּוֹם גַּלּוֹתִי אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם מֵעֲלֵיכֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא גִּלְגָּל עַד הַיּוֹם הַזֶּה"

וע"כ המילה היא אות ברית החתום בבשרנו, ומעידה בכל אחד ואחד, שבחר בנו השם יתברך מכל העמים, ואנחנו עמו וצאן מרעיתו אשר לדור ודור אנחנו חייבים לעובדו ולספר תהלתו.

אם כך צריך לדעת לשם מה הברית מילה? ומה טעמה? עיין שאלה הבא…

בזמן אברהם אבינו הברית היתה נעשית ע"י אבן מיוחדת שהיו מחדדים אותה וכן כמו שידוע אם משה רבינו שאשתו ציפורה לקחה אבן ומלה את בנה מפני הסכנה שהיתה, נאמר במדרש שדוד המלך ע"ה בא להלחם אם גוליד והיה צריך להיות היפוך הטבע, מצד אחד דוד לוקח אבן להרוג את גוליד, ולגוליד היה קסדה על הראש עשויה מברזל והיא אפשר שאבן יחדור לתוך ברזל, וכך כתוב שהיה עסקם בן האבן לברזל שהאבן תחדור לתוך הברזל ובזה יתקיים הנס וקדוש ה', ושכר הברזל שנחדר דרכו האבן זה שבני ישראל ישתמשו בברזל כדי למול את בניהם וכדי לקים מצוות שחיטה.

וכך ההלכה בשולחן ערוך אומרת שצריך וטוב שיהיה למוהל חרב פיפיות זה סכין מחודדת משני הצדדים.

והברית היום מקימים אותה אך ורק אם סכין והיום בזמננו קים מגן מיוחד להגנה על הברית.

אשריכם שזכיתם למול את בניכם.

כן. על פי תורתנו הקדושה חייב אדם למול את בנו ביום השמיני שנאמר "וביום השמיני ימול בשר ערלתו", כמובן שהתינוק בריא ואין כל חשש סכנה לתינוק.

הזוהר ח"ג צא מסביר כי על הילד לחוות שבת אחת כהכנה רוחנית למילתו.

רבי שניאור זלמן מליאדי מציין בספרו לקוטי תורה ויקרא, כ.  כי המספר שבע מסמל את הטבע (שבע ימות השבוע,  שבע הספירות האלוקיות בהם נברא העולם) ואילו המספר שמונה מסמל את מעל הטבע, מקור הניסי והעל-טבעי. ברית המילה מקשרת את הנימול עם האלוקים בברית שהיא על-טבעית ואינסופית.

ועוד ככל שהילד קטן יותר הוא סובל פחות ולכן כאשר אין סיבה רפואית המעכבת את עריכת הברית חייב למול מיד ביום השמיני.

ואכן, יש גם טעם רפואי ומעניין לקביעת ביצוע ברית המילה ביום השמיני דווקא.

ביצוע ברית המילה הוא למעשה פעולה כירורגית, וע"כ נדרש מנגנון קרישה ומניעת דמם במצב תקין ופעיל.

תינוק שנולד עם מנגנון קרישה תקין, זה בזכות אמו, דרך השליה מעובר פקטורים של קרישה ישר אליו. עובדה זו מסבירה את מיעוט התופעות של שטפי דם אצל התינוק בזמן הלידה ומיד לאחריה. אבל, תמיכה זו של האם נעלמת תוך 2-3 ימים, ומגיל 3-5 ימים כל תינוק – אף אם הוא בריא ובשל – סובל ממצב של חוסר גורמי הקרישה. פקטורים אלה, נוצרים בכבד, אך בימים הראשונים אחרי הלידה אין הכבד בשל עדיין לפעילות זו (כמו למשל סילוק הבילורבין מהגוף שגם בזה הכבד צריך לטפל ולסלק מהגוף, ולכבד לוקח זמן כדי להגיע לבשלות ולפעילויות מיוחדת אלו), וברור שבימים אלו לא יכול התינוק לעמוד במעמסת יתר של התערבות כירורגית, ולכן ברית מילה וכל פעולה כירוגית אחרת בגיל 3-6 ימים יכולה לגרום לאי קרישת דם תקינה ואיכותית עקב דמם מסיבי, ללא יכולתו של התינוק לפעמים להתגבר על הדימום הזה. יתר על כן, בתקופה זו של חייו יכול התינוק לדמם גם באופן עצמוני על פני העור, דרך מערכת העיכול ואפילו במוחו, עקב חוסר פקטורים אחדים התלויים בנוכחות ויטמין .K הכבד הבלתי בשל לא מסוגל לייצרו בכמות מספקת. דבר זה אופייני יותר לתינוקות "בעייתיים" (פגים, חולים, או שנולדו בעזרת מלקחיים, שולפן ריק או חתך קיסרי).

בימינו כל תינוק שנולד מקבל זריקת ויטמין K באופן מניעתי מיד לאחר הלידה ובכך מונעים אנו הופעת הדמם הזה. אם לא ניתנה הזריקה של ויטמין K ואמנם הופיע הדמם המתואר לעיל, נקרא המצב "מחית הדמם של היילוד" – Newborn the of Disease Hemorrhagic.  ניתן לטפל בתינוק זה על ידי הזרקת ויטמין K או מתן דם טרי, ועל ידי כך לספק לו את הפקטורים הדרושים להפסקת הדמם, בדרך כלל המצב חולף לפני היום השמיני, ולאחר בדיקות מעבדה מתאימות ניתן להחליט שהתינוק הבריא ומבחינה רפואית הוא מסוגל לעמוד בברית המילה.

באופן פיזיולוגי עד גיל 8 ימים הכבד מתחיל להתאושש. הוא הולך ומתבגר ותיפקודיו משתפרים.

אמנם בגיל שמונה ימים קיימת כבר רמה מספקת של גורמי ותפקודי הקרישה ולכן יש מניעת דימום ברמה גבוהה, כך שהתינוק יכול לעמוד בהצלחה בביצוע הברית, ורואים זאת ברוך השם שעם ישראל חי וקיים.

אם הילד נולד לפני השקיעה סופרים את יום הלידה כיום הראשון, ואם נולד לאחר השקיעה [בלילה] היום הראשון לספירה הוא היום שלמחרת. לדוגמא ילד שנולד ביום ראשון לפני השקיעה נמול אותו ביום ראשון, ואם נולד הילד ביום ראשון אחר השקיעה נמול אותו ביום השני, אבל צריך לעדכן את המוהל את זמן הלידה המדויק ואת יום הלידה, כי יש פעמים שזה שונה בזמן, כמו שנולד בין השמשות (הזמן שבין השקיעה לצאת הכוכבים) כמו"כ תינוק שנולד בחו"ל והגיע לארץ.
כאשר אנו קובעים את זמן הברית, זהו זמן קבלת האורחים ואת הברית נבצע כחצי שעה עד שעה לאחר הזמן שנקבע, או לתאם איתי מראש על מועד ביצוע ברית המילה.

נוהגים לשיר לפני טקס ברית מילה ולחלוק כבוד לאליהו הנביא מלאך הברית זכור לטוב, אני מתחיל בשירה, כנהוג בעדות ישראל השונות, הקהל שמשתתף בשירה, נותן לטקס את האווירה היפה והמכובדת כיאה לטקס זה, מנהגים שונים יש במהלך הטקס וסגולות שונות מיוחסות לכל כיבוד בו, בהבאת התינוק יש שמכבדים בו זוג צעיר שזה עתה נישא סגולה שיזכו לילדים, והוא עובר מיד ליד עד לאבי הבן.

אבי הבן אומר את הפסוקים שלפני הברית: שמע ישראל, ה' מלך, אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא, לאחר אמירת הפסוקים ע"י אבי הבן, מניחים את התינוק על כיסא של אליהו הנביא, ואחרי כן על ברכי הסנדק, אבי הבן ממנה אותי שליח למול את בנו, ומברך ברכת להכניסו בבריתו של אברהם אבינו ע"ה, לאחר מכן אני מל את התינוק, ברית המילה מבוצעת בזמן קצר מאד, בכלים סטרילים מעוקרים באוטוקלאב או כלים חד פעמיים.  לאחר המילה האבא מברך ברכת שהחיינו… ישנם הנוהגים לומר יג' מידות של רחמים, ולאחר הברית מקדשים על היין, וקוראים לילד את שמו, וכמובן שמחים כולם מאחלים מזל טוב וממשיכים לסעודת מצווה.

כיצד עושים ברית מילה ללא כאב? ומה הם כלי המילה?

הסבר על כלי המילה ומה הם הכלים שגורמים לכאב וצער מיותר לתינוק!

"קלמפ" "מוסקיטור" "מחט הפרדה" "סכין מילה" "מגן ברית" "מספרי כירוג"

מה תפקידם? והאם מותר להשתמש בהם?

1.

מה זה "קלמפ"? ומה תפקידו? האם מותר להשתמש בו?

"קלמפ" (נקרא מגן עם ציר) הוא מכשיר ידני, שאיתו אפשר לערוך ברית מילה, בלי שירד ממנו דם.

מה מיוחד במכשיר זה שלא יורד דם?

מכשיר זה עובד בשיטת (הצבת) והמלחציים, כלומר מכשיר זה לוחץ על כל העורלה בצורה חזקה ולוחצת ביותר, כמו מלחצים, ומרוב הלחץ העצום של מכשיר זה על העורלה נמחצים כלי הדם יחד עם הערלה, הדם נדחק לצדדים, ומתרחק ממקום החתך, וכשמוהל חותך את העורלה, לא יורד דם, צינורות כלי הדם נימים וורידים נסגרים ונמחצים לגמרי, כמו בסגירת צבת לצינור, ולכן המוהל כבר מסיים לחבוש את הברית ולא נראה דם.

האם אנחנו קובעים בדעתנו שזה שלא יוצא דם, זה דבר טוב? משתלם או לא?

הסכנות והחסרונות.

א"כ צריך להבין, שבגלל הלחץ העצום על העורלה וכלי הדם לא יורד דם בשימוש "בקלמפ", ויוצא הפסד גדול מזה שהתינוק סובל סבל עצום.

וכן כתוב במפורש בגמרא ונפסק בשו"ע (יורה דעה סימן רסד' סעיף ג') כי לאחר עשית הברית יש למוהל לגרום שיצא דם, ומוהל שלא עושה כך, מעבירים אותו מתפקידו, ואוסרים עליו למול יותר בגלל שהמציצה חשובה לרפואת התינוק!

מה גם שהרי בברית המילה עושים מציצת דם מהמקומות המרוחקים משום רפואה לכלי הדם, ולא זאת אלא שבמציצה נמנעת המטומאה באיבר הברית, וכשמלים בקלמאפ יכול לקרות סוגי המטמאות קשים מאוד.

האם ידעת שעצם מצוות ברית המילה זה שירד דם.  (עין רש"י במסכת שבת דף קלד עמ' א' בסוף העמוד ד"ה לכריכי הים.) וכמו שאומרים בברית "ואומר לך בדמיך חי".

וכך כתב רבנו חיים ויטאל זצוק"ל (תלמידו המובהק של רבינו האר"יזל) בספרו "עץ חיים" כי ירידת הדם בזמן המילה זה ענין חשוב על פי הסוד (הקבלה) וחלק מהמצוה של ברית המילה, שע"י א) חיתוך, ב) פריעה, ג) וירידת ומציצת הדם, אנו מסירים מהתינוק את שלושת הקליפות הדבוקות בילד, ואם נחסיר את ירידת ומציצת הדם, תשאר על התינוק קליפה קשה, ומי יודע כיצד קליפה זו יכולה היא להשפיע לרעה על התינוק במשך חיו, ומה הם התוצאות שלה. צריך להבין שקליפה זה דבר שמרחיק את האדם מצד הקדושה וככול שיש יותר קליפה זה יותר טומאה שחלה על האדם ובזה הוא מתרחק מהקב"ה, ויכול לעבור על כל התורה כולה לכן יש ציווי למול את הבן משמונה ימים שאיך שהתינוק נולד כבר שישרה עליו רוח קדושה מצד מצוות המילה.

ועוד אם אנחנו מקימם בכזאת שמחה את מצוות המילה למה שלא נדאג לבנינו שימולו אותם בדרך התורה ולפי כל הדעות בקדושה וטהרה הרי זה פעם אחת בחיים.

ועוד תדעו כ"כ בספר זוהר הקדוש לרשב"י זיע"א

שיש שכר מיוחד לתינוק בזכות הדם שיורד בזמן המילה, ושע"י ירידת הדם בזמן הברית יש לתינוק אפשרות להתעלות בתורה ויראת שמים, וכן זכות הדם הזה גורם שיהיה לתינוק פרנסה בשפע בימי חייו,

וזה לשונו הקדוש: (זהר פרשת תזריע דף מג עמ' ב') "בדמי טהרה אלין דמי מילה, דמא בתר דמא דאייתי מרביא, וקדשא בריך הוא נטיר לאינון דמי כל אלין יומין, הדא הוא דכתיב תשב בדמי טהרה טהרה סתם ולא אדכר ה"א בתראה דלא תימא טהרה דמטרוניתא אלא טהרה סתם דמי טהרה אקרון אלין דמי דכיא"

ביאור הזהר (עפי' מתוק מדבש בקיצור): שיש מעלה גדולה לדם שיורד בזמן המילה שהקב"ה שומר את הדם שיורד בזמן המילה במשך כל ימי חייו של התינוק כדי להטיב עם התינוק, בזכות אותם דמי המילה, ואלו הדמים מטהרים את גוף הילד, כדי שיוכל להתעלות ברוחניות, ולקבל שפע של פרנסה במשך ימי חייו.

בנוסף לזה האם ידעת כי זה שלא יורד דם בזמן הברית, זה מסכן את חיי התינוק!

  • התינוק סובל סבל רב מאוד מהלחץ של המכשיר על בשרו.
  • כדי למול בקלאמפ בדרך כלל משתמשים במוסקיטור, והבעיה שמי שמשתמש בזה נמנע מלהשאיר את עור הפריעה, ואז גם מתבטל מצוות הפריעה (ונשאר אותה רוח טומאה כנ"ל) וגם נפסק להלכה "מל ולא פרע כאילו לא מל", וגם עור פריעה חשוב מאוד לתינוק למשך ימי חייב, ועוד שיש הרבה יתרונות בעור זה בתפקידיו העצבים תחושה ומגע, ועור שאינו מגדל שיער.
  • מכשיר זה נפסל על ידי פוסקי גדולי וצדיקי ישראל מכל העדות והחוגים.

 (עיין במכתב גדולי ישראל בענין הקלאמפ ומגנים צרים- לחץ כאן לצפייה)

ואסרו באופן מוחלט את השימוש במכשיר הקלמפ בברית המילה!

2.

מה זה מוסקיטור? ומה תפקידו? האם מותר להשתמש בו?

"מוסקיטור" (הנקרא גם בשם ה"מוסטאט" פאן הרטמן וכד') הוא מכשיר שדומה בדרך כלל למספרים "תמימות", שתפקידו לסייע למוהל לאחוז ולתפוס את העורלה, שלא תחליק לו מהיד.

מכשיר זה פועל בצורה פשוטה ביותר, כמו שעובד "פלאייר-פטנט", אשר ננעל על חפץ ואינו מניח לחפץ להשתחרר ממנו, כך המוסקיטו עובד באותה צורה, הוא ננעל בחוזקה רבה על העורלה, ואינו מניח לה להשתחרר ולברוח ממנו.

זה מכשיר שכואב בצורה חזקה מאוד. (לא כדאי להסתכל על התינוק כיצד הוא מגיב ברגע שה"מוסקיטו" ננעל עליו.)

כדי להבדיל בין מוסקיטו למספרים יש שני מקומות 

א. בראש המכשיר ישנם שינים אשר ננעלות אחת מול השניה כעין פלייר פטנט, משא"כ במספרים-אין להם שיניים במקום הגוזר אלא כעין שני סכינים דקים שעולים אחד על השני (ולא שיניים שננעלות אחד מול השני).

ב. במקום שבין אחיזת האצבעות- במוסקיטו- ישנה נעילה הגורמת לשני קצות המכשיר להתחבר ולהנעל אחד בשני, ועי"כ המכשיר נסגר וננעל בחזקה מבלי אפשרות להיפתח. משא"כ במספרים אין דבר המחבר את מקום אחיזת האצבעות אחד לשני.

כמו כן במוסקיטו – מקום אחיזת האצבעות לא נדבקים אחד לשני בצורה מגבילה, אלא יש את הנעילה שנועלת ולא מאפשרת לשני ידיות האחיזה להדבק אחד לשניה, משא"כ במספרים- שני ידיות האחיזה (מקום הכנסת האצבעות) נדבקות לגמרי אחד לשניה, ללא הפרעה ורווח בינהם, כפי שיש במוסקיטו אשר הנעילה של המכשיר גורמת לרווח בין ידיות האחיזה.

מוהל שלא משתמש במכשיר זה אוחז את העורלה בצורה מיומנת בצורה נכונה ומקצועית ולכן העורלה לא מחליקה ולא גורמת צער וכאב חזק לתינוק כמו המוסקיטור, ובתפיסה זאת אוחז המוהל את עור הערלה והפריעה ובכך גם נמנעה צער וכאב לתינוק, וגם זוכים לקיים את מצוות ברית המילה. לכן לא כדאי להשתמש במכשיר זה.

ישנם מצבים שכן חייב וצריך להשתמש במכשיר זה כגון ברית בלועה, חצי מהול, איפוספאדיאס, מיקרו פין, וכד' שאז כלי זה עוזר ומסייע לערוך את הברית מילה בצורה מקצועית ומדויקת, אבל בברית רגילה מיותר ואין צורך ולא כדאי להשתמש בו.

3.

מה זה מחט הפרדה? ומה תפקידו? האם מותר להשתמש בו?

המחט נועדה להפריד בין עור הפריעה הדבוק בעטרה, לעטרה ובכך יוכל המוהל להחזיק את עור הערלה יחד עם רוב הפריעה.

בדרך כלל לא צריך להשתמש בכלי זה, אבל פעמים שעור הפריעה דבוק ממש או כשיש פימוזיס כדאי ורצוי להשתמש בכלי זה על מנת שבתפיסה המוהל יוכל להחזיק את רוב עור הפריעה הפנימי בצורה טובה, ובכך למנוע ציצים ועור מיותר סביב האיבר.

4.

מה זה סכין מילה? ומה תפקידו? האם מותר להשתמש בו?

סכין המילה עשוי מחרב פיפיות חד משני הכיוונים ובכך המוהל מל את התינוק ללא שום צער, הסכין חייבת להיות חדה מאוד, (עיין במאמר איך וכיצד מלים)

5.

מה זה מגן ברית? ומה תפקידו? האם מותר להשתמש בו?

מגן ברית יש לו מגוון צורות שונות ומשונות, תפקידו לשמור על ראש האיבר ולמנוע מגע בין הסכין לאיבר או לשק האשכים, ולכן כשמו כן הוא מגן ברית.

חובה ורצוי להשתמש במגן בברית המילה ובכך נמנע הרבה סכנות, בעבר הרחוק לא היה מגן, ולכן היו משתמשים בחוט או בדרכים שונות, ולפני מאות שנים נוצר המגן ולאט לאט חווה שיפורים מדהמים וטובים עד ימינו.

6.

מה זה מספרי כירוג? ומה תפקידו? האם מותר להשתמש בו?

מספרי כירוג יש בשלל גוונים וצורות, בצד המספרים יש שנים עדינות וזהירות שעוזרות לתפיסת העור שלא יחליק בחיתוך, כמו כן קצבות מעוגלות למנוע חשש סכנה במגע בברית עם מספרי חדות.

תפקידם לתקן ולסדר את הערלה או הפריעה שנשארה מה שקרוי ציצים המעכבים ושאינם מעכבים.

מותר וכדאי להשתמש בהם בעיקר במצבים של ציצים או בבריתות מסובכות ובתנאים מסוימם מלים בהם ולא בסכין.

ברית ללא כאב נעשית ע"י שמשתדלים כמה שיותר למול ללא כלי עזר, בזריזות ידים, בדיוק, ובמקצועיות רבה, וכמובן בסיעתא דשמיא.

 לאחר הברית ניתן לשים חומר מאלחש בתחבושת הברית ובכך נמנע כאב מקומי לתינוק.

 

מצות המילה היא חוק ללא טעם, וכמו שנאמר "התהלך לפני והיה תמים" ללמדנו שיש לעשות את המצווה הזאת בתמימות ללא כל שכל וסיבה (כך מביא ספר הכוזרי ג, ז, אבן עזרא).

אבל חכימנו זכרונם לברכה נתנו כמה טעמים נוספים למצוות המילה.

  • ייחוד ישראל- המילה מסמלת באות אחיד את עבדי ה' הקשורים לו, עם ישראל, להבדילם מהגויים, ההבדל הגופני הזה הוא סימן גם להבדל רוחני, סימן זה הוא נצח באדם, לבטא את קשר הנצח בין ישראל לה' (כוזרי, חינוך, עיקרים)

ומדוע הסימן הוא דווקא במילה-

  • כי מי שאינו מאמין אלא רק מתחזה כיהודי, לא ישקיע כל כך עד כדי חיתוך באחד מאבריו (כוזרי ג, מט).
  • כיון שאיבר ההולדה מביא חיים ונשמה לעולם הגשמי, הרי שעל ידו אפשר לבטא את ההבדל הכפול בין ישראל לעמים, שהוא גם הבדל גופני וגם הבדל רוחני ועוד (חינוך).
  • עם ישראל מוסר נפשו במצווה זאת לעשותה דווקא בגלל ציווי האלוקי את אברהם אבינו ע"ה וציווי תורתנו הקדושה ולא בגלל צד הרפואי חס ושלום. ובזה עם ישראל מראה את חיבתו ואהבתו כלפי הקב"ה, וכממשיך דרכו של אברהם אבינו ע"ה אבי עם ישראל (ברית אדם).
  • קדושת התאווה: המילה מחזקת את השליטה של האדם על התאווה, שישתמש בה רק למצווה ובדרך המותרת. ומתוך כך גם הבנים יוולדו בקדושה. אמנם, הקדושה הטבעית כבר מושרשת ומוטבעת בנו בנפשותינו, והמילה רק מחזקת אותה. (רמב"ן ורד"ק- על הפסוק התהלך וכ' כוזרי אברבנאל)
  • יכולת השלמת המציאות: המילה מרמזת לאדם, שכשם שהוא משלים את גופו בעצמו על ידי הסרת הערלה, כך ביכולתו לתקן ולהשלים את נפשו בתיקון מידותיו ומעשיו (החינוך).

 

מי הנימול הראשון שעבר ברית מילה? ומה היה במשך ההיסטוריה עם מצוות ברית המילה? מעשים שהיו!

מצוות ברית מילה היא אחת המצוות הנשמרות ביותר בעם ישראל בכל דור ודור.

גם בימים קשים ותחת איומי מוות ורדיפות קשות ואכזריות, מלו היהודים את ילדיהם.

לא זאת בלבד אלא שעם ישראל עושה זאת בשמחה רבה מאוד, עם משתה סעודה בבשר ויין. שנאמר "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב", וזאת בזכות מסירות נפשו המיוחדת של אבי עם ישראל אברהם אבינו ע"ה.

הראשון שעבר ברית מילה

האדם הראשון בעולם שעבר ברית מילה היה אברהם אבינו ע"ה זיע"א, והוא עשה זאת על פי בקשה מפורשת של האלוקים.

אברהם אבינו ע"ה היה בן 99 שנה כאשר אלוקים התגלה אליו ואמר לו למול את עצמו ואת כל בניו ועבדיו והקרובים אליו, התורה מספרת כיצד אברהם מילא את ציוויו של האלוקים באותו יום בלי לחכות רגע אחד, וביום הולדתו ה-99 מל אברהם אבינו ע"ה את עצמו, את בנו ישמעאל ואת כל עבדיו.

לאחר זמן קצר נולד לו בן נוסף, יצחק אבינו ע"ה, וזכה יצחק להיות התינוק הראשון בעולם שנימול בגיל שמונה ימים, וביום זה עשה אברהם אבינו ע"ה משתה גדול, שמחה גדולה היה בבית אברהם אבינו שהרי הקב"ה אמר לו שביצחק יקרא לך זרע, וילד זה נולד לאברהם אבינו ושרה אמינו בגיל זקנותם לאחר שנים רבות של ציפייה, וכהבטחת בורא עולם שהמשכיות עם ישראל תמשיך ממנו, וכך מל יצחק אבינו את בנו יעקב אבינו ויעקב אבינו מל את כל בניו ודאג שגם הנכדים ויוצאי חלציו יהיו נימולים.

ידוע גם המעשה עם בניו של יעקב אבינו ע"ה, שחמור בן שכם לקח בכח את דינה ורצה אותה לאישה, אך צער גדול היה בבית יעקב שלקחו את דינה ביתו של יעקב אבינו בכח וברשעות, ולכן במרמה ובחכמה גדולה שמעון ולוי אמרו לחמור ואל שכם בנו שימולו עצמם ואת כל בניו ואת כל תושבי עירם ובכך יתנו להם את בנותיהם לנשים, וכך מלו שכם וחמור ובני עירם את עצמם ולאחר מכן שמעון ולוי לבד ביום השלישי למילה הרגו בחרב את כולם וכך הצלו את דינה אחותם ואת משפחתו של יעקב אבינו ע"ה.

ברית המילה בראשיתה

לא רק שצאצאיו של אברהם קיימו את הציווי האלוקי ומלו את ילדיהם בגיל שמונה ימים, יוסף הצדיק, בנו של יעקב אבינו ע"ה ונינו של אברהם אבינו ע"ה, אף הפיץ את ברית המילה בקרב המצריים.

המדרש מספר שכאשר החל לשרור רעב במצרים, יוסף הצדיק התנה את חלוקת המזון בקיום ברית המילה.

אולם לאחר שיוסף ואחיו נפטרו (12 השבטים), בני-ישראל נטמעו בקרב תושבי המקום, והיו עובדים בפרך קשה וע"כ נטשו את המסורת והפסיקו למול את ילדיהם היה זה לפני מתן תורה, (רק שבט לוי, שהיה נאמן למסורת גם בשנות הגלות הקשות במצרים, המשיכו את המורשת ומלו את ילדיהם).

בשנה בה עם ישראל יצאו ממצרים ציווה האלוקים על משה רבינו לשוב ולמול את כולם,.

המדרש מספר דבר מענין, במכת בכורות הקב"ה ציווה את עם ישראל לשחוט את קורבן הפסח (כבש), אבל התנאי היה 'שכל ערל לא יאכל מקורבן הפסח' המדרש אומר עד כדי כך שעם ישראל שחט את קורבן הפסח והיו צולים את הבשר על האש וישר עושים ברית מילה והיה מתערבב דם קורבן הפסח עם דם המילה, ועל זה אנו אומרים בברית המילה, "ואומר לך בדמיך חי" "ואומר לך בדמיך חי" על שני דמים דם המילה ודם קורבן הפסח.

לאחר מתן תורה הפכה מצוות ברית מילה לחלק מתרי"ג המצוות. אמנם בעת ברית המילה אנו מברכים את בורא העולם שציוונו "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו", אך הרמב"ם מבהיר כי "אין אנו מלין מפני שאברהם אבינו עליו השלום מל עצמו ואנשי ביתו אלא מפני שהקדוש ברוך הוא ציווה אותנו על ידי משה רבינו שנמול עצמנו כמו שמל אברהם אבינו עליו השלום."

 

תנאי כניסת עם ישראל לארץ ישראל

כשעם ישראל נכנס לארצו הקב"ה ישר ציווה את יהושע בן נון למול את בני ישראל כי זה תנאי ראשון לאחוזת עולם לשכון ולגור ולקבל את ארץ ישראל, שנאמר "בָּעֵת הַהִיא אָמַר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית: וַיַּעַשׂ לוֹ יְהוֹשֻׁעַ חַרְבוֹת צֻרִים וַיָּמָל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת: וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר מָל יְהוֹשֻׁעַ: כָּל הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם הַזְּכָרִים כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מֵתוּ בַמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם: כִּי מֻלִים הָיוּ כָּל הָעָם הַיֹּצְאִים וְכָל הָעָם הַיִּלֹּדִים בַּמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם לֹא מָלוּ: כִּי אַרְבָּעִים שָׁנָה הָלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַד תֹּם כָּל הַגּוֹי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים מִמִּצְרַיִם אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה' אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לָהֶם לְבִלְתִּי הַרְאוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבוֹתָם לָתֶת לָנוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: וְאֶת בְּנֵיהֶם הֵקִים תַּחְתָּם אֹתָם מָל יְהוֹשֻׁעַ כִּי עֲרֵלִים הָיוּ כִּי לֹא מָלוּ אוֹתָם בַּדָּרֶךְ: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כָל הַגּוֹי לְהִמּוֹל וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם בַּמַּחֲנֶה עַד חֲיוֹתָם: וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ הַיּוֹם גַּלּוֹתִי אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם מֵעֲלֵיכֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא גִּלְגָּל עַד הַיּוֹם הַזֶּה"

במשך ההיסטוריה

במשך הדורות נגזרו גזירות שונות על היהודים, בהם איסור לקיים מצוות ברית מילה. למרות שברית מילה היא לא משלושת המצוות עליהן נאמר "ייהרג ואל יעבור," אבות ואימהות מסרו את נפשם כדי שיוכלו לקיים מצווה חשובה זו.

בימי החשמונאים מנס חנוכה שרו של אנטיוכוס גזר גזירות חמורות על עם ישראל שמירת שבת, קידוש, ראש חדש, אחת הגזירות הקשות היה האיסור למול את התינוקות. מאוחר יותר, כאשר הרומאים שלטו בארץ ישראל, גם הם החמירו והטילו עונש מוות על מי שיעז למול את בנו.

מעשה שהיה

מעשה היה באישה צדקת אחת מבני הלוים אשר מלה את בנה לשמונה ימים בתופים ומחולות, וביודעה כי היוונים מתקרבים להורגם, עלתה על חומת ירושלים ובנה חתן דמים מהול בידה, ותען ותאמר לפני ה': "כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך לא נסוג אחור לבנו", והשליכה עצמה יחד עם בנה מעל החומה וימותו שניהם, וכמוה עשו רבים מבני ישראל ולא הפרו את ברית אבותם ואת קדוש ישראל יעריצו. (מגילת אנטיוכוס עפ"י אוצר המדרשים).

אחד מרבני אותה התקופה, רבי נתן, תיאר את מאורעות אותם הימים במילים נרגשות:

"[נאמר בפסוק] לאוהבי ולשומרי מצוותי, אלו ישראל שהם יושבין בארץ ישראל ונותנים [מוסרים] נפשם על המצוות.

"מה לך יוצא ל[ה]יהרג? על שמלתי את בני.

"מה לך יוצא ל[ה]ישרף? על שקראתי בתורה.

"מה לך יוצא ל[ה]יצלב? על שאכלתי המצה."

העובדה שהיהודים סיכנו את חייהם על מצווה זו גרמה לכך שעד היום מצוות ברית מילה מקובלת ונפוצה כמעט בכל עם ישראל. בלשונו של התלמוד : "כל מצוה שמסרו ישראל עצמן עליה למיתה בשעת השמד כגון עבודת כוכבים ומילה, עדיין היא מוחזקת בידם."

מעשה שהיה בתקופת מלכות רומי

מעשה היה בתקופת מלכות רומי, שהיה קיסר אחד שהחליט להשמיד את כל היהודים שהיו תחת מלכותו, אחד מיועציו של אותו הקיסר, ושמו קטיעה בר שלום, ייעץ לקיסר שלא ראוי לו להשמידם וגם הסביר לו מדוע אין כדאי לו לעשות כן הקיסר קיבל את דבריו והשתכנע מהסבריו, ולבסוף אף החליט שלא לבצע את זממו, אך לצערו של קטיעה בר שלום, חוק הוא שכל המנצח את המלך בדברים, בושה היא למלך, ולכן מוציאים אותו להורג, כאשר היו עבדי המלך אוחזים בקטיעה בר שלום ומוליכים אותו לקראת ההוצאה להורג, אמרה לו שרה רומית אחת לקטיעה- אוי לך שהואיל והנך נהרג בגלל ישראל, שלא מלת את עצמך ליטול עימהם חלק לעולם הבא, שמע קטיעה בר שלום את דבריה ונפל על ראש ערלתו ומל את עצמו ואמר מעתה חלקי עם ישראל לעולם הבא יצתה בת קול ואמרה, "קטיעה בר שלום מזומן לחיי העולם הבא" בכה רבי ואמר, יש קונה עולמו בשעה אחת, ויש קונה עולמו בכמה שנים (עבודה זרה דף י':)

מעשה בתקופת התופת הנוראה באירופה

בתקופת התופת הנוראה באירופה, הייתה אישה יהודיה מיוחדת וצדיקה, היה זה במחנה הריכוז שבאה עם בנה הפעוט לפני האדמו"ר הקדוש מבלאז'וב, שהיה עסוק בניסור עצים בעבודת פרך ע"י הנאצים ימכ"ש, בזמן הזה נקבע ע"י הצוררים ימ"ש שתוך מספר שעות ירצחו אלפי תינוקות מבני יומם על גיל שבועות מספר, קול זעקת התינוקת שהשלכו לכבשן התערב בזעקת אמותיהם ועלה עד לשמים, אך הרשעים הארורים המשיכו במלאכתם באדישות ובלעג מר,  לפתע באותו עת בקשה מהאדמו"ר אותה אישה סכין, הבין האדמו"ר כי מן הסתם רוצה האישה לאבד עצמה לדעת יחד עם בנה הרך, האדמו"ר החל לדבר על ליבה ואמר לה שאם באמת חלילה נגזרה הגזרה, הרי שעל כולנו להישרף בכבשן האש ולקבל דין שמים באהבה, ואסור לנו לחבול בעצמינו חלילה וחס, חייל נאצי ימכש"ו ששמע את קול האדמו"ר, פנה אליו בגסות ואחז בגרונו של הצדיק ושאל 'מה אמרת לאשה?!, ענה האדמו"ר ואמר לו שהאשה ביקשה ממנו סכין וסירבתי לתת לה כיוון שממילא אתם תשליכו אותנו לאש, הנאצי שאל את האשה האם בקשת סכין? ומשענתה שכך ביקשה מיהר בשמחה הנאצי הרשע להוציא סכינו הצבאי, סכין חד מאוד ונתן לאותה אישה, כשהוא ממתין לראות ב"מחזה" של אם יהודיה הרוצחת את עצמה ואת בנה הפעוט. אך להפתעת הכל, הניחה האישה את ילדה על הארץ, התירה את חיתוליו, ובירכה בקול: ' ברוך אתה ה' אלוקינו מלך אשר קדשנו במצוותיו וצונו על המילה'. וחתכה את ערלת בנה ובכך זכתה לקדש שם שמים ברבים, הנאצי ימ"ש עמד בעינים פעורות ושאל אותה לפשר מעשיה?, ענתה האישה: היום בני בן שמונת ימים, והתורה מצווה לקיים בו מצות ברית המילה, בעוד זמן קצר בוודאי תרצחו גם אותנו, ורציתי לקיים את המצווה כל עוד רוחו בו, שימות יהודי שלם".

לאחר מספר שעות, הוצאה האם עם תינוקה, יחד עם אלפי אמהות ותינוקות, אל הכבשנים. זיע"א ת.נ.צ.ב.ה.

מעשה זה נהג לספר האדמו"ר כאשר היה מכובד בסנדקאות בברית מילה, וכשעיניו זולגות דמעות, היה נושא דברי התעוררות על מוסר השכל שיש להפיק מעצם גבורת הנפש של אישה צדיקה זו.

מסיפורים קצרים אלו נלמד על תעצומות הנפש הקימות אצל עם ישראל, על מסירות נפש, של אבות קדושים ואימהות קדושות למען קיום מצוות המילה בכל דור ודור.

מסירות הנפש של מצוות ברית המילה לא פסקה מישראל מזמן אברהם אבינו ע"ה ועד ימינו אנו, כי מצווה זאת חשובה מאוד,

ועליה נאמר "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב"

"אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי"

"אשרי תבחר ותקרב ישכון חצרך נשבעה בטוב ביתך קידוש היכלך"

כתבות שנעשו עם הרב נתנאל דוד שליט"א

נגישות
View My Stats